על סטוצים וסאונדמנים

השבועיים הקרובים הם שבועיים עמוסים מאוד עבורי (ספרון חדש והרצאה חדשה בדרך, המון תכנים חדשים ומעולים!)  אז במקום לנטוש את העמדה, אני שמח לארח שני כותבים אורחים.

שבוע שעבר הייתי בהופעה של Sun Tailor באוזן בר, מעבר לכך שזה אמן שאני ממליץ לכולם להכיר (נראה לי שבקרוב זה יקרה) אחד הדברים הבולטים שהיו בהופעה הזו היה הסאונד המדהים. הרבה מאוד זמן לא הייתי מרוצה כל כך מסאונד של הופעה בארץ. לא התאפקתי, מצאתי את הסאונדמן בפייסבוק וביקשתי ממנו לכתוב פוסט אורח עבורכם.

,ככה יוצא שאת הפוסט של השבוע כותב רועי סטרוד, אחד מטכנאי הבית של האוזןבר, סאונדמן מנוסה ובין היתר מלווה צמוד את טל כהן שליו, סטריט מיוזיק, אדם בן עזרה ויעל קידר.  רועי החליט לתת לכם קצת עצות להתמודדות ועבודה עם סאונדמנים כדי שתוכלו להוציא את הסאונד הטוב ביותר בהופעות שלכם וגם להנות כמה שיותר תוך כדי.  מכאן הפוסט הוא לחלוטין של רועי

סטוצים וסאונדמנים

בשביל להקת האינדי הממוצעת, מפגש עם סאונדמן הוא כמו סטוץ, ולא רק בגלל ששניהם אקראיים וקורים בבר. מעבר להכל – זוהי כל סיטואציה אישית מאוד ומורכבת וטעונה, ולרוב המיומנות הטכנית משחקת בה תפקיד משני בלבד. סאונדמן מועדונים מוצא עצמו הרבה פעמים במצב דומה לזה של כדורגלן למשל – הוא נתון לביקורת חריפה מצד קהל (גדול יותר או פחות…) שאין לו שמץ מהידע, היכולת והנסיון שצבר בשנים של עבודה קשה,אשר מרשים לעצמם להעביר ביקורת (קולנית, לעיתים) רק מפני שהם אוהדים/ מעריצים/ למדו עם הבסיסט בתיכון.

אמת, גם אתם עצמכם סובלים מהעניין הזה, אבל עדיין לא ראיתי מישהו עולה לבמה באמצע שיר וצועק על הגיטריסט ” הסולו היה חרא!!!”

מטרת הפוסט הזה היא להקל עליכם המוזיקאים את האינטראקציה עם הבחור טרוט העיניים ובעל הזיפים שעומד לו שם ליד המיקסר, ולנסות לספק לכם הצצה לתוך הראש של אותם אנשים שהגורל בחר להפקיד בידיהם את הדבר הכי יקר לכם בעולם – המוזיקה שלכם. מטרת הפוסט הזה אינה לספק תירוצים או הסברים לגבי אותם אנשים (בודדים) שמבצעים את עבודתם בזלזול,חוסר חשק ו/או חוסר מקצועיות. אם נפלתם על אחד כזה לא נותר לכם אלא לנשוך שפתיים, לעבור את ההופעה ולאחר מכן לדאוג שלא תעבדו איתו שוב לעולם, או שתמיד תהיה לכם טולה מוכנה בקייס כדי להרגיע סאונדמן נוירוטי. בכל מקרה, ההנחה בפוסט זה היא שהמקום הציוד והסאונדמן הם כולם סבירים ומעלה.

מודיעין - אתם מצפים מהסטוץ המיועד שלכם שיפגין בכם מעט עניין לפני המפגש, אתם מצפים ובצדק שלפחות יטרח לגגל אותכם, ויאזין לשיר שניים ביוטיוב /מייספייס /פייסבוק, נכון? אז מדוע שלא תעשו את אותו הדבר? שיחת טלפון קצרה ביום ההופעה או יום קודם תעזור כדי לעמוד מעט על קנקנו של הבנאדם, לסגור את הפרטים הטכניים (עוד על זה מייד) וליצור דיבור חברי מינימלי. טיפ בונוס : לעולם לא לפני 12:00, והמהדרים יאמרו 14:00. אולי הוא בהנגאובר. אם אתם לא מכירים את המועדון לא יכול להזיק להגיע לאיזה הופעה כמה ימים קודם כדי להתרשם מהמקום מבחינה טכנית ואווירתית, וכדי לתכנן את סידור הבמה.

עניינים טכניים (אל תשאל אותי, אני רק המתופף) – יישור קו בנוגע למפרט הטכני ולסידור הבמה חוסך הרבה זמן וכאב ראש לסאונדמן, במיוחד במועדונים בהם מתקיימת יותר מהופעה אחת בערב. ככל שתהיו יותר מדויקים וברורים ברצונות ובצרכים שלכם הראש של הסאונדמן (ושלכם) יהיה פנוי יותר לעשות את מה שבעצם באנו כולם לעשות – מוזיקה שנשמעת טוב. התקלות של הרגע האחרון לרוב נסלחות איכשהו, אם כי לא מסתכלים עליהן בעין יפה. ויכוחים בינכם לבין עצמכם מעייפים וגוזלים זמן יקר. הגיעו מוכנים. דמיינו לרגע איך זה נראה מהצד כשאתם מגיעים לבאלאנס ומפטירים כבדרך אגב : ” אה, שומע? הגיטריסט לא יכול להגיע לסאונדצ’ק, תסתדר נכון? / אה, צירפנו להופעה היום שלושה נגני אבוב וחמת חלילים, אז צריך עוד שמונה די.איים “

אם הייתם במקום לפני כן אתם כבר יודעים איך תרצו לסדר את הבמה, רק לא לשכוח להתחשב במגבלות הזמן והסבלנות. זה לגיטימי לבקש לשנות מיקום של מגבר- סט תופים לא כל כך ,ולהתחרט (ולהתחרט שוב) זו לא אופציה רצויה.

באותה קטגוריה נופלות תלונות לגבי איכות הציוד, מבנה החדר והבמה, נקיון השירותים או העובדה (המרגיזה, אני מודה) שלא קיבלתם מספיק בירות בחינם. צמצמו את התלונות והבקשות שלכם לדברים שהם חשובים באמת, וברי ביצוע.

באלאנס

 אוקיי, הכל עובד ואתם סוף סוף מתחילים לנגן, אבל מה זה בעצם באלאנס? ומה עושה המוניטור?

נתחיל ממה שבאלאנס הוא לא: באלאנס הוא לא חזרה. באמת שאין צורך להאזין לכל הרפרטואר כרגע, גם אם יש זמן בשפע. גם אין צורך לג’מג’ם.הסאונדמן היה מעדיף לשמוע חומרים שיש סיכוי שינוגנו במהלך הערב, אפילו אם נורא כיף על הבמה ואפילו אם אתה יודע סולואים של הנדריקס. זה גם לא הזמן לדיונים וויכוחים לגבי העיבוד המוזיקלי, תפקידים וכו’. בדר”כ הזמן לוחץ וגם אם לא הסאונדמן מת לבירה ושאכטה. השארו ממוקדים. בהנחה שהכל עובד כמו שצריך חצי שעה, מנסיוני, זה די והותר.

לגבי המוניטורים – מכיוון שגודל השוק והתעשייה בכלל בארץ הנו מה שהנו, רוב המועדונים הקטנים עד בינוניים מציעים איכות וכמות לא מזהירה בתחום הזה. סאונדמן טוב שמכיר את המערכת יוציא לכם משהו סביר עד מעולה אבל איך לומר זאת בעדינות, אלה לא בדיוק הדגמים שמטאליקה משתמשים בהם.

היו תכליתיים. הקפידו על סאונד במה הגיוני, במיוחד לגבי עוצמת מגברים. האמת היא שלהקה מקצועית ומשופשפת לא זקוקה כמעט למוניטורים, סאונד הבמה שלהם מסתדר לבד באורח פלא וכולם שומעים את כולם בצורה סבירה לפחות. במידה וזה לא המצב אצלכם, חשוב לזכור מהו מוניטור. או בעצם, מה הוא לא. מוניטור לא אמור לחקות את מערכת הסטריאו שיש לכם בבית, מוניטור לא אמור להוציא מיקס חלק ומושלם של כל התפקידים בכל שיר. תפקידו של המוניטור הוא לעזור לכם לקבל את האינפורמציה החיונית לכם כדי להופיע כמו שצריך. שוב, היו תכליתיים, ברורים והגיוניים בדרישות שלכם. מנסיוני סאונד במה בעייתי בשלושה מתוך ארבעה מקרים הוא בעייה להקתית. (במקרה הרביעי זו לרוב בעיית אקוסטיקה של המקום, וצריכה להלקח בתור מצב נתון)

במהלך באלאנס, המתופף משליך הצידה את המקלות בזעם. הלהקה כמובן מפסיקה לנגן.

” מה קרה? “

” אני לא שומע את זמרת הליווי “

” ביקשת אותה למוניטור שלך ? “

” אמממ, לא “

” האם חיוני לך לשמוע אותה ? היא נותנת לך קיו, קצב, משהו כזה ?”

” לא “

” אז אפשר להמשיך ?”

” אמממ, כן “

מעבר לזה, מקובל ואף רצוי (לפחות לטעמי) לשלוח מישהו ” החוצה ” בזמן הבאלאנס כדי לתת חוות דעת ודגשים במידת הצורך. לא כולם מתים על זה אבל מנסיוני רוב הסאונדמנים מקבלים פידבק (מהסוג הזה) בחיוב, כל עוד הוא ענייני ונעשה בטעם.

לסיכום, מומלץ בחום לנגן בחזרות ללא מוניטורים (חוץ מקולות) כדי להביא את עצמכם למצב בו אתם לא תלויים בגורמים חיצוניים כדי להרגיש נוח ביחד.

ההופעה

 אם מרפי היה סאונדמן הוא כבר מזמן היה מזהיר אותנו – זה הזמן שקורות כל התקלות. רשימת הדברים שיכולים להשתבש היא אינסופית כמעט, ואני מבטיח לכם שאם תופיעו מספיק כל הדברים האלה אכן יקרו. מיתרים שנקרעים, פדלים שמפסיקים לעבוד, קלידנים שנופלים מהבמה וצ’לניות שמתלקחות ספונטנית זו בעיה שלכם וסיפור טוב לספר אח”כ בשבילנו. ללמוד לעבור את הדברים האלה בחינניות זה חלק מהעניין, ויכול אפילו לתרום להופעה. הביאו איתכם כבלים, מיתרים ספייר, בטריות וכל דבר אחר שנחוץ.

התקלה הנפוצה ביותר אינה תקלה כלל. הרבה פעמים קורה (במיוחד אם מילאתם את המועדון באנשים, וסחתיין אם כן) שעוצמת המוניטורים והמגברים שהספיקה בבאלאנס לא מספיקה עכשיו. זוהי בחלקה תופעה אקוסטית (אתם לא שומעים את עצמכם מהדהדים בחדר) ובחלקה נובעת מהתרגשות, צריכה מופרזת של סמים ואלכוהול וכו’.

אין שום בעיה לבקש מהסאונדמן שלכם עוד מוניטור. למען האמת, אם הוא מנוסה מספיק ייתכן שהוא כבר לקח את התופעה הזו בחשבון ועשה זאת בעצמו. אם לא – מעט טאקט ונימוס לא יזיקו. זה בסדר גמור לגשת למיקרופון בין השירים ולבקש מה שחסר, זה בסדר גמור (ומקצועי אש) לסמן תוך כדי נגינה בתונועות ידיים וסימוני גבות. (סימנים קטנים, אין צורך לנפנף בידיים כמו תרנגולת שחוטה,ראיתי אותך). נסו לזכור בתוך כל ההתרגשות והאנרגיה שהסאונדמן בא לעבוד בשבילכם, ושהוא עושה כמיטב יכולתו. אין צורך להביך אותו או להסב את תשומת לבו של הקהל מעבר לנחוץ.

עוד דבר שקורה לפעמים, בעיקר עם הסאונדמנים הצעירים והנלהבים יותר, זה עודף אפקטים (טים-טים-טים). הכל הולך טוב, הקהל נהנה, הסאונד בנזונה והסאונדמן שתוי במקצת. לפתע ריוורבים ארוכים עד אין קץ מתחילים להתעופף בחלל, והסולן קולט שכל מילה שנייה שלו מקבלת דיליי ליי ליי. (אני קורא לזה דיליי גולדסטאר).

הדרך הטובה ביותר לצאת ממצב כזה היא למנוע אותו מראש, ועוד בשלב הבאלאנס להדגיש את רתיעתכם מחגיגת אפקטים שכזו. במידה וזה לא מה שקרה, והדיליי באמת כבר בלתי נסבל, מישהו כנראה יצטרך להגיד משהו. זו פדיחה נוראית לסאונדמן, אבל זה חייב להאמר, למענכם ולמענו. עשו טובה – שמרו על טאקט. יצא לי לקבל על הראש לפני כמה שנים טובות במצב דומה, וגם אם היום אני נאלץ להודות שהגזמתי, הטינה שאני חש כלפי אותו בנאדם עדיין לא עברה. תהיו בני אדם, רבאק.

מעבר לזה, יש לכם אש חופשית. רק זכרו שאתם אורחים במקום, והציוד יצטרך להחזיק גם אחריכם. התחייסו לציוד הבמה כאילו הוא שלכם. הנורה האדומה במגבר לא מסמלת אחלה נגינה, היא מסמנת תיקון יקר שמתקרב. אין הרבה דברים שמחרידים (ומרגיזים) סאונדמן יותר מלראות את הסולן מסובב את המיקרופון מעל הראש כמו לאסו או מלראות את הגיטריסט משתמש במוניטור בתור גלשן. זה עושה לנו סיוטים וזוהי גם דרך בטוחה לוודא שלא תופיעו שם שוב לעולם.

אחרי (נו, איך היה?)

מישהו אמר לי פעם ” סאונדמן הוא לא קוסם. הוא צלם ” כמו עם סאונד הבמה, גם הסאונד של ” הבחוץ ” תלוי קודם כל בכם. קשה לעשות סאונד רע ללהקה טובה כמעט כמו שקשה לעשות סאונד טוב ללהקה מחורבנת. תפקידנו, בסופו של דבר, מסתכם בלקחת את מה שאתם מייצרים ולהעביר אותו אל הקהל. מה שלא שם לא יקרה דרך פלא במיקסר, ומה ששם לא ילך לאיבוד. תפקידו של סאונדמן טוב הוא להדגיש, להגדיל, לשייף ולכוון מעט את הביצוע שלכם. לא פחות, ולא יותר. תהיו בני אדם, תהיו מקצועיים, ותעשו חיים. אחרי הכל,כבר שמעתי על סטוצים שנגמרו בחתונה.