בלי תירוצים. תתחילו להשקיע בקהל שלכם

אני מאמין שהכל בחיים קשור אחד לשני בצורה כזו או אחרת.
בדיוק כמו שסטיב גובס מספר בנאום המפורסם שלו בסטנפורד על לחבר את הנקודות.
סוף השבוע האחרון היה כזה בו הנקודות מתחברות. אמנם בפרופורציה יותר קטנה.

בשישי האחרון הרציתי במכללת בית ברל על מנהיגות ומדיה חברתית. השאלתי הרבה מהתיאוריות של הבלוג סתגודין לגבי שבטיםוכיצד להנהיג את השבט. את יום שבת הגשום העברתי עם הספר של גארי ויינרצק על עולם העסקים במדיה חברתית. בקצרה – גארי בנה את הקריירה שלו על זיהוי הזדמנויות ומוח עסקי מפותח ביותר. מלנקות מדפים בחנות האלכוהול של משפחתו הוא הוביל למהפכה קטנה בתרבות היין ובדרך הפך את העסק המשפחתי לעסק שמרוויח מיליונים, הפך לאחד הנואמים המבוקשים בעולם, הוציא שני ספרים לאור ופתח חברת ייעוץ למדיה חברתית שעובדת עם כמה מהחברות והתאגידים הגדולים בעולם.

גם סתגודין וגם גארי ויינרציק משקיעים חלק גדול מהזמן שלהם בלדבר על חשיבות הקהילה שלכם וחשיבות טיפוח הקהילה שלך. אני לא מדבר פה על הרגע בו אתם ממנפים 5,000 איש מעריצים בהופעה שלכם, אלא מדבר על הגרעין הקטן של ה 10 – 15 איש שיש לכם בתחילת הדרך.

יש שתי נקודות שחייבים לקחת מהדמויות המובילות הללו – הראשון הוא תשוקה והשני הוא איכפתיות ושיחה אמיתית עם הקהילה שלכם.

נקודה ראשונה

אמנים מתלהבים ממדיה חברתית עד שהם באמת צריכים לעשות צעד ולתחזק את הקהילה שהם מנסים לפתח.  במקום לנצל את ההזדמנות ולהבין ששומר הסף שנקרא גלגלצ, או ידיעות או גיא פינס הוא כבר לא המחסום שלכם בדרך להצלחה אתם אומרים שוב ושוב למי יש כוח לזה? / למי יש זמן לזה“ גם בהרצאות שלי וגם בשעות הייעוץ הפרטניות אני חוזר ומדגיש – אם אתם מצפים שהקהל שלכם יתעניין בכם, כשעוד אין לכם להיט ברדיו, כשאין לכם הייפ מטורף, אז מי אתם שלא תתעניינו חזרה בקהל?”

להקות מתחילות צריכות את הקהל שלהן הרבה יותר ממה שהקהל צריך אותן. זאת אמת קשה – אבל היא נכונה ואבסולוטית. אף אחד לא באמת צריך להקה חדשה בחיים שלו, עד שהוא כבר אוהב אותם. את הצורךאו האיכפתיותשלו, אתם אמורים ליצור. עי שיחה, עי תכנים מעניינים, עי זה שתקלו על הקהל שלכם להתלהב מכם.

ביום שישי דיברתי לסטודנטים ולא למוזיקאים, אבל המסר היה די דומה. כדי להתחיל להוביל אתם צריכים לתת תכנים מעניינים ולתקשר עם הקהילה שלכם ולהניע אותם.

נקודה שנייה

אני מודה, לפני משהו כמו שבועיים, ישבתי עם אמן (יחסית מוכר) והוא אמר לי את המשפט הזה שוב ושוב. “אין מצב, אין לי כוח לזה, למי יש זמן להתעסק עם הפייסבוק כל הזמן?”. בסוף השיחה שלנו הרגשתי שאולי אני טועה, אולי אני באמת גורם לאמנים להעמיס על עצמם יותר מדי ואולי זה באמת לא משהו שאמן יכול לתחזק בצורה שוטפת. אולי אני צריך לשקול מחדש את הדברים אליהם אני מכוון את האמנים שאני עובד איתם. התחושה הזאת ליוותה אותי כמה וכמה ימים וניסיתי להבין כל הזמן – למה לאמנים אין זמן, או למה הם לא מוכנים למצוא את הזמן להשקיע בעצמם במדיה החברתית.

נקודה שלישית

לאורך הספר הוא מספר על תהליך הבנייה של השבט שלו סביב Wine Library TV (תיכנסו לערך וויקיפדיה שיסביר על זה קצת יותר). הוא סיפר שלמרות שעשרות הצופים שהיו לו בתחילת הדרך הפכו לאלפים ועשרות אלפים הוא עדיין מנסה להגיב לכל הודעה, מכתב או אימייל שמגיע אליו. אמנם בהתחלה הוא היה מגיב כמעט מיידית ובימינו יכול גם לקחת חודש עד שהוא יגיב, הוא עדיין מנסה להגיב לכולם. בתקופות ממש עמוסות יש לו – יש תגובת מייל אוטומטית עם סרטון שבו הוא מתנצל ואומר שהוא מאוד עמוס והוא מבטיח לנסות לחזור בהקדם האפשרי.

כדי להדגיש את המחויבות שלו לנושא של הקהילה שהוא מגדל – האימייל האישי שלו מופיע בספר כמה וכמה פעמים ומזמין את הקורא לשלוח לו מייל.

אתמול בערב אחרי שסיימתי את הספר החלטתי לשלוח לגארי מייל. בלי היכרות מוקדמת ובלי כלום. מאוד אהבתי את הספר, הוא נתן לי כמה נקודות מעניינות למחשבה והחלטתי להצטרף לקהילה של גארי ולשלוח לו מייל. תוך שניות הגיע אליי המייל עם הסרטון. חייכתי לעצמי והמשכתי הלאהבערך שעתיים אחרי זה קיבלתי חזרה מייל אישי. חיוך וארבע מילים קטנות.

משפט קצר וחיוך.  זה כל מה שצריך

לחבר את הנקודות

כשקיבלתי את המייל שנחתם עם הסיומת המוכרת sent from my iphone הבנתי משהו מאוד פשוט. אם גארי ווינרציק, שנחשב לאחד הנואמים המבוקשים בעולם העסקי כרגע, שעת ייעוץ שלו שווה כמה אלפי דולרים, הספרים שלו נמכרים במיליוני עותקים ואני מרשה לעצמי להניח שהוא יותר עסוק ממרבית האמנים העולים בישראל יכול לקחת את עשרים ושלוש השניות שלקח לו לשלוח לי את התשובה, למה בעצם אמנים לא יכולים לעשות את זה? אם גארי וויינרצק יכול לקחת את הזמן ולהמשיך לתפעל את הקהילה שלו, אם איש עסקים כמו דרק סיברס (cd baby), אמן כמו קנייה ווסט, אשטון קוצר (עד לאחרונה) ועוד עשרות אם לא מאות אנשים שאני מניח שהם פי עשר יותר עסוקים מרובנו, יכולים להשקיע את הזמן ולתפעל את הבלוג / עמוד פייסבוק / טוויטר/ מיילים אישיים למה בעצם אתם לא יכולים?

אתם יכולים להגיד שאין לכם מספיק ניסיון בזה, אתם יכולים להגיד שזה מפחיד אתכם, אתם יכולים להגיד שאתם עדיין לא לגמרי מרגישים בנוח – אבל אין לי זמןזה לא תירוץחלק גדול מהקריירה שלכם נבנה על נטוורקינג, תשומת לב לקהל שלכם ובניית בסיס המעריצים שלכם. האם אתם יכולים להרשות לעצמכם להגיד שאין לכם זמן לטפח את כל זה? התשובה היא לחלוטין שלא.

יותר מזה שהתשובה היא לאזה רק חידד לי תובנה אחת.  תבלו יותר זמן מול המעריצים שלכם. לא בלנסות למכור להם, אלא בלנסות לתקשר איתם. בלנסות לספק להם תוכן איכותי. לאורך זמן, זה יחזור אליכם בצורה הטובה ביותר.

תשקיעו בקהל שלכם, די לתרץ אין לי זמן“.

תתחילו לעשות. עכשיו.