לינקטון או פטיפון?

 לרוב כשאני מתיישב לכתוב פוסט חדש אני מנסה לעבור קצת על מיילים שאני מקבל, או שאלות שאני זוכר ששמעתי הרבה באותו השבוע ולדלות משם את הנושא החדש.

הפעם החלטתי לתקל את השאלה (שכרגע מרגישה לי) כמעט נצחית: לינקטון או פטיפון.

תרבות האינסטנט הולכת ומתבססת יותר ויותר בקרב אמנים. זה יכול להיות בריא כשמדובר בעבודה מול טוויטר, יוטיוב או פייסבוק, אבל כשזה מגיע לגרעין עצמו של האמנות – שום דבר לא קורה ברגע. גם לא שליחת סינגל.

אני אענה לכם בכנות, אני לא בטוח מה היתרון האמיתי של לינקטון לעומת פטיפון. אני לא בטוח שיש, אבל אני בטוח שיש כתבים ויחצנים שידעו להבהיר למה הם אוהבים אחד על פני השני.
אני כן יודע למה אתם מעדיפים את הפלטפורמות האלו.
התחושה היא שזה מעין מעקף סביב היחצ. הרבה מאוד אמנים שואלים איזה מהמערכות עדיפות כי הם מתכוונים לשחרר סינגל למדיה ולינקטון או פטיפון משמשים דרך להגיע לכתבים ועורכים בלי ההוצאה הכלכלית הכבדה הזאת שנקראת יחצ.

אני לא אכנס כאן למהו יחצ טובאו איך לבחור יחצששניהם נושאים חשובים בפני עצמם שעוד אתייחס אליהם בקרוב. אני אבהיר נקודה אחת שבעיניי היא החשובה ביותר. משלוח סינגלים לעורכים / כתבים זה דבר חשוב. הפולואו אפ הוא דבר חשוב פי עשר.

כמה נקודות למחשבה:

  • זה שפתחו את הלינקטון שלכם לא אומר שהשמיעו אותו. יותר מזה, אין לכם דרך לאסוף פידבק. (אגב, בלי פידבק אתם בבעיה)
  • כשאתם שולחים רק עותק דיגיטלי אתם בולטים פחות. תחשבו שאתם רקעוד שורה בגימייל או באאוטלוק של העורך. כמוכם מגיעים עוד עשרות באותו יום. איך יש יותר סיכוי לבלוט? שורת מייל או עותק פיזי מונח על השולחן?
  • נדירות הפעמים שכתבים או עורכים יעשו צעד יזום לכיוונכם ככה סתם. כלומר, אם לא יפנו את תשומת הלב שלהם לסינגל שלכם וקצת יפעילו לחץ וקשרים כדי שישמעו את הסינגל – רוב הסיכויים שתישארו בחוץ. המיתוס של שלחנו דרך לינקטון / פטיפון ונראה איך זה מתגלגלזה שווה ערך לסתם לזרוק את הסינגל לפח.
  • לינקטון ופטיפון אמורים להיות כלים שמשרתים את היחצ. לא את האמן לבדו. אתם צריכים להיות בקשר עם הכתבים והעורכים. זה לא משחק של כמויות. זה משחק של איכות. מי קיבל את הסינגל, מי הקשיב לו, האם עשיתם פולואו-אפ ואספתם פידבק.

זה לא פרוטקציות. זה ניסיון וקשרים.

הכותרת הזו היא נכונה ב – 70%.
נתחיל בלמה היא נכונה. יחצנים שעובדים הרבה שנים מול המדיה מכירים את האנשים בפועל, יש להם מערכות יחסים אישיות איתם, הם יודעים מה מתאים להם ומה לא. הם יעזרו לכתבים וכתבים ידעו לעזור להם. יחצנים עם ותק וארסנל לקוחות מאחוריהם יכולים להפעיל את המערכת יותר טוב.

עיתונאים ועורכי רדיו מעדיפים לנהל את המערכות יחסים שלהם עם תעשיית המוזיקה דרך הערוצים המוכרים לרוב. הם כבר מכירים את האנשים, הם יודעים על מי אפשר לסמוך והם יודעים מהו תו תקן האיכות אשר עומד מאחוריו כל יחצן. אם הם צריכים לצמצם בזמן או בקשרים – רוב הסיכויים שהאמנים הצעירים שמייצגים את עצמם הם הראשונים שיסוננו החוצה. לא כי מישהו רע אליכם – פשוט כי אין זמן ומשאבים. בעיניי, ריבוי (המוגזם) של יחצנים מזיק לתעשיית המוזיקה בסופו של דבר.

זה כן חשוב להצליח לבסס את מערכת היחסים שלכם עם כתבים מסויימים בזמן מסע היחצ שלכם. אבל זה קורה תוך כדי העבודה עם איש / אשת היחצ שלכם. לא לבד (אלא אם כן מדובר על מוזיקת נישה).

דבר נוסף וחשוב – יחצ שכמו בוקינג הוא לא עניין של כמה שיותר יותר טוב. “למההיא שאלה חשובה לאורך כל הדרך. למה לפנות לכתב הזה עכשיו. למה הכתבה הזאת משקפת את מה שאני רוצה להוציא לעיתונות. למה לעיתון הזה ולא לאחר. למה הסינגל הזה ולא אחר.

כל אלו הן תשובות שאיש יחצ מקצועי אמור לדעת לספק לכם. כשאתם עובדים מול יחצן אתם צריכים לגבש אסטרטגיה ביחד שתנחה את העבודה על הסינגל ועל האלבום שלכם. חשוב לרדוף אחרי הכתבות הנכונות, בזמן הנכון ובמינון הנכון.

למה רק 70% נכון?
התחליף היחיד שאני רואה ליחצ מקצועי הוא יחצ רעב. לרוב הכוונה היא לחבר ממש ממש טוב של הלהקה או יחצן צעיר שרוצה לעבוד ומוכן (באמת מוכן) להתחייב לתהליך והוא יהיה מוכן להתאבדעל הסינגל כמו שאף איש יחצ בתשלום לא יעשה כנראה. אמנם העבודה תהייה הרבה פחות מקצועית וגם תסבול מכל הדברים שציינתי קודם (פחות קשרים, אסטרטגיה ) אבל התשוקה היא כלי חשוב ויכול להיות שהיא תפתח לכם דלתות חדשות.

אז מה הוכרע? לינקטון או פטיפון?

הפלטפורמה פחות משנה. למרות שאני אשמח אם יחצן או אחד מבעלי הפלטפורמה יענה בתגובות למה עדיפה מערכת אחת על השניה. מה שחשוב הוא הפולואו אפ שאחרי, ההולכה של המהלך היחצני.

לשלוח ולראות מה קורה עם זהזאת אסטרטגיה לא טובה במיוחד. לרוב הסינגל משתחרר לוואקום ולכם נשאר רק לשבת, לראות כמה אנשים פותחים את הקובץ ולא לדעת מה גורל השיר שלכם.

הודעת בקרוב:

בקרוב, חברי רשימת התפוצה יקבלו ספרון חדש הכולל את המאמרים מהבלוג הקודם (כ – 12 פוסטים) בגרסאות מעודכנות ומהודקות. מי שעוד לא נרשם ורוצה לקבל את הספרון. זה הזמן שלכם.